ארכיון הקטגוריה: כללי

איפה הכסף? הנה הכסף

hanukapromo

במקום לחפש איפה להוזיל עלויות, יש מי שחושב איפה אפשר להשתולל עם עלויות

מעצבות פנים, בעלי דירות במרכז הארץ ובכלל מי שמשתייך להמון ממעמד הביניים, מתמודדים רוב הזמן עם הניסיון להוזיל עלויות. איך נשקיע בתשתיות ונחסוך בפריטים בני החלפה, איך נמשיך לשלם את המשכנתא על הדירה ולשרוד ובלבד שלא נתרחק מתל אביב, ואיך לעזאזל הכול יקר פה לעומת סין וברלין. מנסים לחסוך, מנסים להשוות, צופים בתוכניות טלוויזיה שמראות איך עובדים עלינו ולמה עדיף שנבדוק כל דבר. ומתגלגלים…

פרויקט הכסף של קהילת העיצוב ב"בניין ודיור" גרם לי לנסות לחשוב על כסף מהצד ההפוך. לא מהצד שמחפש להוזיל, אלא מהצד שמעדיף לחגוג. תחשבו, נפל עליכם סכום כסף לא מבוטל, דירה יש, בחו"ל כבר הייתם השנה, אז מה נשאר? לתכנן את בית חלומותיכם, כמובן, עם כל הפסיליטיז שיוכיחו לכם (ולחבריכם, לשכניכם ולמשפחתכם המורחבת) שוואלה, פה יש כסף. מה הם סמלי הסטטוס האלה? הישארו איתי ויאללה, בואו נתפרע:

טכנולוגיה בכף ידך

מה מפתח, מה מתג?! הבית שלך עכשיו חכם יותר ממך. סע למקום הדרומי ביותר בארץ, הפעל את הסמארטפון שלך ותתחיל לתפעל את הבית מרחוק: להדליק אורות, לכבות את הדוד, להפעיל ממטרות, לנטרל את האזעקה, לחמם את הרצפה, להגביר את המזגן… שכחתי משהו?

בית חכם

לכבות, להדליק, לתפעל ולהתפעל

מקור

 רעבים?

מסעדה הפכה לדבר מיותר כשהמטבח שלך מכיל את כל הפונקציות שבן אנוש צריך כשהוא יוצא לבלות: גודל עצום, כיורים כפולים, קולטי אדים. מקרר אחד side by side? הצחקתם את הבן אדם. תנו לו מגירות לחימום כוסות וצלחות, תנורי לה קוצ'ינה, מקרר יינות ומזווה ללא סוף. ועוד לא דיברנו על המטבח (המיותם בדרך כלל) שעומד בחוץ, כן?

מטבח יוקרתי

מגירות לחימום כוסות וצלחות יש?

מקור

תנו לו בחתירה

הנה הגענו למטבח שעומד בחוץ. אבל סתם כך מטבח? לא כשהוא עומד לצד בריכה. ימי הבריכה השכונתית פסו כנראה מן העולם לאוהבי הסמלים, ואפילו בבתים פרטיים הפכה הבריכה לעניין שבשגרה. השוס הוא להקים בריכה במרפסת. הא הא!

בריכה במרפסת

זהירות, לא לשחות יותר מדי רחוק

מקור

גם ג'קוזי או טוש חיצוני כבר לא נחשבים. סאונה דווקא כן.

sauna

וזאת עוד סאונה קטנה

מקור

הק.ג.ב זה פה

לצד היוקרה שברכישת דירה במגדל במרכז תל אביב, קיימת כמובן האופציה לרכוש מגרש ענק, שהוא בדרך כלל גדול יותר מהקאנטרי השכונתי, ולהצטנף בדלת אמותיך. כי אנחנו הרי לא מנפנפים בעושרנו אל מול העם. אנחנו דואגים להסתיר את דלת אמותינו מעיני הציבור עם עצים גדולים, גדרות גבוהים וגם כמה מצלמות לא יזיקו לסביבתנו.

אחוזה מבודדת

דלת (ה"א, ו"ו, זי"ן, חי"ת…) אמותיו

מקור

וגם יחידת הבידור

סלון או חדר עם טלוויזיה הם לב הבית ומרכז התרחשות לא קטן (חוץ ממטבח), אבל אין ספק שבבתים עם יומרה הוא אחת הפונקציות המיותרות שיש. חדרי ההום סינמה תפסו את מקומם, ואם רוצים ממש להשתעמם לפעמים, אפשר להתפנק עם אולם קטן, מה אולם… תיאטרון, שאפשר גם לשחק בו באי אילו משחקים כדי להפיג את אותו שעמום.

תיאטרון ביתי

אם רוצים ממש להשתעמם

מקור

חובה להפעיל את הגוף

אימון בחדר כושר הוא כבר לא סמל סטטוס לאף אחד, אלא הכרח בריאותי. חדר כושר/סקווש/טניס ביתי – הם כן. רצוי מאובזר ומתוחזק ככל האפשר.

חדר כושר ביתי

הכול בשם הבריאות

מקור

חובה גם להירגע

למה לשלם 300 שקל לשעת פינוק בספא, כשאפשר להביא את הספא אליך בעשרות אלפי שקלים? אמבטיה פרי סטנדינג, מקלחוני ענק עם ג'טים מכל הכיוונים, מיטות טיפול ושמנים. וכל זה תחום בקיר זכוכית ענק אל החצר. אלא מה, מוסתר בתוך הבית?

ספא ביתי

ספא עד הבית

מקור

גזרו ושמרו לשעת מזל.

לימור קלר, מעצבת פנים

 

hanukapromo

שוזרת אני ושוזרת

20141128_111720

אם יש חנויות שהייתי מוכנה לגור בהן, הן היו חנויות עיצוב, חנויות יצירה וחנויות פרחים. לפקוח עיניים בכל בוקר מול יופי, השראה ואסתטיקה מעלה אצלי את מפלס האופטימיות, המוטיבציה והאושר הכללי. אבל בעוד השתיים הראשונות מספקות מוצרים עמידים, שנשארים איתי עד שאני מחליטה לנתק יחסים, לאחרונה – היפה מכל – יש קצב וחיים משלה. אני מקסימום יכולה לעזור לפרחים שבוע-שבועיים. אחרי זה אז מתחילה הנבילה-נפילה שכל כך מנוגדת להתחלה המבטיחה. המון אהבה וסוף ידוע מראש.

תגידו אז מה, זה בסך הכול פרח, אבל אצלי לכל פרח יש נשמה. כל חיתוך, כל מגע עם מים, כל ענף שנחתך ועלה כותרת שנושר, מוריד אצלי את מפלס המרגוע. באמת.

עם יחסי האהבה-דחייה האלה עשיתי את מה שהכי קל: כשאני עוברת ליד פרחים, העיניים נמשכות, הלב מאיים לצאת קצת מהגוף אבל אני צובטת את עצמי וממשיכה הלאה. הדרתי אותם מביתי ולא מהסיבות המובנות. עד שהכרתי את סדנת השזירה של רעות.

1

מלא וגדוש. שולחן קבלת הפנים

הקלילות, הקרבה והתזמון הנכון הביאו אותי לרמת אביב, להתנסות בעצמי בפלא השזירה. כי הרי לא מספיק לאגד כמה פרחים ולהניח באגרטל. יש כמה כללים מנחים שצריך ללמוד אחת ולתמיד. אפילו להכנת הספוג לשזירה יש טכניקה, ואת זה ודברים אחרים הסבירה רעות, שעוסקת בעיצוב ושזירת פרחים לצד עבודתה כמעצבת פנים.

כך במשך שעתיים מתוקות של גן עדן בינות להררי פרחים, קצת קפה, קצת עוגות ובנות שהן לגמרי בעניין, התקבצנו בסדנה של רעות, ולמדנו שאת הספוג לא משקיעים בבת אחת אלא נותנים לו לצוף עד שהוא שוקע בעצמו:

מקור המים של הזר

מקור המים של הזר

כדי ליצור עניין יש לבחור בסוגים שונים של צמחים – פרחים "בשרניים", פרחים עדינים, "פילרים" שנותנים את המסגרת ואת הנפח לסידור, וירק:

גם פרחים בשרניים וגם פרחים וצמחים למילוי נפח

גם פרחים בשרניים וגם פרחים וצמחים למילוי נפח

מתחילים מהפילרים ואחריהם עוברים למילויים עבים ופורחים יותר. מצרפים אליהם פרחים שאוהבים לפי הצבעוניות שמתאימה לנו:

DSC_8736

קודם כל ירק מסביב

DSC_8741

אחר כך פילרים בין לבין

מתחילים לשבץ את הפרחים העדינים

עוד כמה הנחיות שלמדתי מרעות – את החלק התחתון של הצמחים יש לנקות מעלים ואז להחדיר אותו לספוג, רצוי בלי להוציא ו"לשפר עמדות", כי אז נוצר חור שפוגם בספיגת המים על ידי הצמח. ככל שעובדים טוב יותר עם הפילרים, כך יהיו פחות קרחות בסידור והוא ייראה טוב יותר; לא צריך מזמרה, אפשר לעבוד רק בידיים; אין נכון ולא נכון בסידור פרחים.

שוזרות ושותות

DSC_8743

וגם מפטפטות

והנה רעות:

DSC_8738

רעות בפעולה

אתם אלה שקובעים מה יהיו הצמחים, מה צבעם, איך יעמדו זה לצד זה ואיך הכול ייראה בסוף:

DSC_8760

שלי!

20141128_110858-1

שלי ואני. טוב שבאתי בשחור בשביל הקונטרסט

השלב השני של הסדנה לימד לשזור זר לאגרטל כשהעיקרון הוא שזירה ספירלית. כלומר מתחילים באחיזה של פרח אחד, שהוא המרכז הגבוה, וממשיכים עם שאר הפרחים והצמחים בסיבוביות. מקנחים במסגרת של ענפים ירוקים:

20141128_115125

זוכרים את השידה הווינטג'ית הפורחת מתחילת הפוסט? אחרי שעתיים והמון עלים וענפים על שולחן העבודה ועל הרצפה, כך היא נראתה:

DSC_8769

פעם עשו פה חיים

כדי להגיע לסדנה של רעות, הגעתי לזירה החברתית לפעילויות ואטרקציות FUNZING, שהיא בעצם אתר לאנשים שרוצים להעשיר אותנו בידע שלהם. יוצרים אירוע, הרצאה או עסק ומאפשרים לאחרים להצטרף תמורת תשלום או חינם, מה שבא (במקרה של רעות, הסדנה עולה 130 שקל). זה יכול להיות בבית או בחוץ, העיקר שיהיה בעל רעיון מקורי כמו למשל יצירות עם ילדים, סדנאות סריגה, סיורי גרפיטי בלילה, רכיבה על אופניים, מסיבה להחלפת שפות (כן, יש דבר כזה), טיפוח גינה, נגרות, נפחות ועוד כיד הדמיון היצירתי. לכו על זה!

שוזרת, כותבת ואוהבת:
לימור קלר, מעצבת פנים ועיתונאית עיצוב

 

 

 

רחובות העיצוב של וינה

אם יש משהו שאני אוהבת בחו"ל, זה לגלות את הרחובות הקטנים, את הסמטאות ובתוכם את החנויות שלא כתוב עליהן בשום מדריך ואת בתי הקפה המעוצבים ברישול מכוון. "ללכת לאיבוד" קוראים לזה בהמלצות המסודרות, אבל אני אומרת בואו לא נגזים. לא רוצה ללכת לאיבוד, ועדיף שתהיה תמיד מפה לצידי או מכוון אנושי בעל חוש התמצאות, שיזכיר לי איפה הצפון ואיפה הדרום ומה הקשר שלהם למלון שלי (אצלי קוראים לו "בעל").

וליהנות מצבעי העונה

רק לשבת וליהנות מצבעי העונה

בביקור הממש אחרון בווינה סימנו לנו נקודות מעניינות הכרחיות, ואת המסלול ביניהן השארנו לספונטניות, כדי לחוות את העיר, להכיר את המרצפות ואת הספסלים מקרוב ולהביט למקומיים בעיניים (ולעיתים גם לתת להם להוביל אותך לפי המלצות שלהם). מאחר שאני לא בין המתעכבים במוזיאונים (תתביישי לך!) וגם בארמונות של קיסרים מספיק לי המסלול הקצר (איפה האריסטוקרטיה, איפה?!), יצאנו קודם כל אל שוק Naschmarkt:

20141027_123050-1

20141027_123103

20141027_123711

חזק בהאלווין

בדרך ליעד הבא, שעוברת בחנויות טואלטיקה ובסופרמרקט (כדי להשוות עלויות לארץ, ברור!), נפערו העיניים למראה גינה ציבורית ממוחזרת, שבה משטח העץ הוא המלך הבלתי מעורער:

20141027_132900

20141027_132912

20141027_132838

וינה מתאפיינת בסוג של עילאיות (והתנשאות?), וכך גם ה-Kärntner Strasse שהוא המקבילה לשאנז אליזה הפריזאי. החנויות במדרחוב הזה מעוצבות עד כדי ליקוק, שאחרי שראית אחת, ראית הכול:

20141027_135832

דזיגואל. לא דסינגואל ולא דיזיגואל

אז כיוונו את עצמנו למקום שפוי יותר, Danube shopping center, שבו אפשר למצוא חנויות עממיות יותר (גם אם הן ממותגות, אז מה?) וגם לצלם בלי שיעירו לך שאסור…

עיגולים עיגולים של מלבנים עם עיגולים. לגו

עיגולים עיגולים של מלבנים עם עיגולים. לגו

טרנד חזק. סריגה

טרנד חזק. סריגה

20141027_191227

שנדליר כמעט עד השולחן. כניסה לחנות בגדים

שנדליר עד השולחן בחנות בגדים

שם גם גיליתי מכר ותיק שלא צלח בארץ. הסיבוב בחנות היה כל כך קצר, לא מרשים ומאכזב, שהבנתי למה:

הייתה ונעלמה. קיקה

הייתה ונעלמה. קיקה

הכי מיוחד שהיה שם

הכי מיוחד שהיה שם

חמוד, אבל לא בלתי רגיל

חמוד, אבל לא בלתי רגיל

נכון?

נכון?

ההפתעה הוורודה הזאת הייתה הצדקה לכל הנסיעה הזו. קרוואן לממכר קאפקייקס, איך לא חשבו על זה אצלנו?

הפתעה בוורוד. מה מסתתר בתוך הקרוואן המתווווק הזה?

הפתעה בוורוד. מה מסתתר בתוך הקרוואן המתווווק הזה?

קאפקייק, זה כל הסיפור

קאפקייק, זה כל הסיפור

חנויות עיצוב שובבות כמו BUTLER או KARE, שאותה אנחנו מכירים מהארץ, נמצאות ברחוב קניות שפוי נוסף, מריה הילפר, ששווה לתור את כולו להשלמת קניות ולשטיפת עיניים כללית:

אלכסונים בחלל החנות

אלכסונים בחלל החנות. קארה

שניכנס פנימה, או שפשוט נישאב?

שניכנס פנימה, או שפשוט נישאב?

כי מקבץ הצבעים האלה פשוט הורס

כי מקבץ הצבעים הזה פשוט הורס

שלא לדבר על הצבעים האלה...

שלא לדבר על אלה…

בית שכל חובב אדריכלות, עיצוב ואמנות לא יכול להרשות לעצמו לפספס הוא ה-Hundertwasser. איך הגענו לשם זו באמת שאלה טובה. עלם חמודות מקומי שטייל עם בנו בעגלה הוביל אותנו אחריו עד הבניין, שלידו הוא מתגורר בעצמו, ואז גם התברר שהוא מדען גרמני ברילוקיישן שמגיע מדי פעם לטכניון בחיפה ("מה יש לכם לחפש כאן בקור הזה? סעו לתל אביב!"):

גיבוב או אמנות?

גיבוב או אמנות?

בית הקפה ממול. אי אפשר בלי הצהוב הזה

בית הקפה ממול. אי אפשר בלי הצהוב הזה

את הבניין תכנן אמן ואדריכל אוסטרי-יהודי בשם פרידנסרייך הונדרטוואסר, שתיעב קווים ישרים והיה חסיד של צבעוניות, טבע ואינדיבידואליות. הבית הכולל רצפות עקומות ("רצפה עקומה היא מלודיה לרגליים. רצפה ישרה היא המצאה של אדריכלים") ועצים הצומחים בתוך הבית ושענפיהם מבצבצים מהחלונות. בניין המגורים הזה פרטי לחלוטין ואפשר לראות אותו מבחוץ בלבד. האוסטרים כבר מצאו דרך לעשות ממנו צימעס ופתחו ממש מולו מיני וילג' קטן וסוחט כספים בדיוק באותו סגנון.

ולסיום, מראה של המלון הבארוקי מהמאה ה-18 שבו שכנו, Pertschy Palais Hotel. ממש במרכז העיר העתיקה, מקום שאפשר לקפוץ אליו באמצע היום, להניח שקיות ולצאת שוב לדרך.

מבחוץ. סמטה קטנה

מבחוץ. סמטה קטנה

מבפנים

מבפנים

והוורוד של השירותים

והוורוד של השירותים

אני התאהבתי.

מפת דרכים:

שוק Naschmarkt נמצא ב-ב-linke wienzeile ופתוח כל יום חוץ משבת אחה"צ וימי א'.

גינת המשטחים נמצאת בדרך משוק Naschmarkt לכיוון הכיכר המרכזית Karlplatz

Danube shopping center הוא מרכז קניות ענק וזול יחסית שנמצא בתחנת הרכבת התחתית Kagran (אפשר להגיע אליו בעזרת קו U1).

Hundertwasser House נמצא ברחוב Kegelgasse בדרך לפארק השעשועים Prater.

מלון Pertschy Palais Hotel נמצא ברחוב Habsburgergasse 5 בצנטרום של הצנטרום.

הבועה שהתנפצה (מחשבות פוסט מלחמה)

אני יושבת לי במרכז הארץ, רחוקה לכאורה מהחיזבאללה, מנותקת לכאורה מעוטף עזה, מדירה את עצמי כבר שנים מבקעת הירדן, וקרובה מתמיד לים (שגם ממנו אני מדירה את עצמי, אבל זה כבר סיפור אחר). יושבת כבר שנים וצופה בחדשות. מצקצקת בלשוני אל מול ההפגנות והמחאות. חיה בבועה, קוראים לזה. קיבלתי מכה בכנף בחודשי הקיץ האחרונים, אבל קוראים לה "מכה קלה", כי אין לי (עדיין) משפחה בגיל צבא, כי נוח לי לכבות את הטלוויזיה כשאיני יכולה לשאת את הצער והכאב, וגם עיתון לא נכנס אליי הביתה שנים מבחירה. כל מה שחוויתי הוא בום מעל הראש כשאני במקלט השכונתי וחיזוק מבית כיפת ברזל, ששוב הותיר אותי מחוץ למציאות העכורה האמיתית.

החוף הוא אותו מישור החוף, אבל דלת אמותיך ביישוב בשרון הוא ממש לא דלת אמותיך בעוטף עזה. כל שיחה שניהלתי במהלך הקיץ עם תושבי הדרום, ובייחוד עם מי שגר ביישובים כמו יתד, מבקיעים או יבול – שלפני המלחמה כלל לא ידעתי להצביע על מיקומם במפה המיניאטורית שלנו – הורידה לי את האסימון קצת יותר. אבל ככה זה כשחיים מציאות אחרת. עד שאתה לא שם, אתה לא באמת מבין.

בנייה בעוטף עזה בזמן "מבצע" צוק איתן

בנייה בעוטף עזה בזמן "מבצע" צוק איתן

עד ששאולי ממושב יתד* לא סיפר לי על תחושת הציונות האחרת שלו כדור המפוכח של ילידי 1967 שירד עם משפחתו להתגורר בעוטף עזה, לא הייתי בסרט. עד ששרון צוייג לא סיפרה לי על המילים האנטישמיות שזורקים לעבר הילדים של חברתה שנשארו בחו"ל, לא חלחלה התחושה ולא הגיעה הצמרמורת. לפני המלחמה עוד השתעשענו בבית עם הרעיון לנצל את הפספורט הבילט אין של חלק מהמשפחה לרילוקיישן בברלין השקטה (לכאורה), הנעימה (לכאורה) והירוקה (לכאורה). כן, בטח.

הציונות שמדבר עליה שאולי, שלקח את הילדים ואת אשתו ונמלט מהבית בקיץ, היא היא הפרחת השממה. האמונה השלמה של שרון, שטוב עשו כשחזרו מהולנד, עם כל הקושי וכובד המשא כתושבי המדינה, ואין סיכוי שיתגוררו שוב בחו"ל – היא היא יישוב הארץ. אז פעם אלה היו הביל"ויים, והיום זה אנחנו, הבליינים. כל אזור בארץ כבר חווה את התחושה, וגם אם רוצים ארץ אחרת, פשוט אין כזאת בנמצא.

צילומים: לימור לבנה

צילומים: לימור לבנה

אז לקח לי זמן, ממקום רבצי, לא רק להבין אלא גם להרגיש שמה שחוו כאן, בעולמנו, לפני 75 שנה, זהה לגמרי למה שחווים נוודינו היהודים בנכר היום. לקח לי זמן להבין שלחיות עם 15 שניות זמן תגובה זו לא רק ססמה, אלא גם להשקות את הצמחים כשהרעשה כבדה של צה"ל מתרחשת כמה מאות מטרים מהגינה שלך.

אני מורידה את הכובע בפני שאולי וחבריו הדרומיים, מאחלת לשקט שישרור שנים רבות ומייחלת לרגע שגם חברים קרובים ורחוקים ישובו ארצה.

* את מילותיהם של תושבי עוטף עזה תוכלו לקרוא בכתבה שלי שתתפרסם בקרוב באתר בניין ודיור.

לימור קלר
מעצבת פנים

כל בית צריך מרפסת…

וגם חנות מתחתיו, קיוסק ושאר מציאות. אותנטיות במיטבה ברחובות דרום תל אביב.

יש מקום שבו הזמן אינו נחשב, לחדשנות אין מקום, הגורמה ממנו והלאה, והפוזה פסחה עליו בדרכה צפונה. האותנטיות היא שם המשחק בדרום של תל אביב, ובכל ביקור שם המראות שואבים אותי אליהם.

שיטוט ברחובות הקטנטנים והצפופים מבהיר חד משמעית שעמידה בזמנים, למשל, היא לא חלק מהאג'נדה. ואיך אפשר אחרת, כשמדי שלושה מטרים רכב יוצא, רכב נכנס, רכב פורק, ורכב מעמיס. עגלת משא חוסמת, אופניים מדוושים בכביש, פחי אשפה גדושים משנים פוזיציות באין מפריע, והקצב – איטי מאין כמוהו.

להמשיך לקרוא

מתקתקת חלומות

הדרך לבית של ענבל עוברת ביער, ממנו לשער ברזל צהוב, כיכר עם דגם של חומה ומגדל, בית סגול, עוד אחד ירוק והופ – הגענו! ענבל, יוצרת, תופרת, מציירת ואחת שלא מפסיקה להעסיק את כפות ידיה, מתגוררת בקיבוץ חניתה ובימים אלה ממש בונה את ביתה.

להמשיך לקרוא

רוקחת מטעמים במעדניית הסדנאות

נמצא פתרון אחסון לסדנת האפייה עם שמרים

בכל פעם שדנה ישראלי מפרסמת פוסט חדש, אני כבר יודעת. זה לא סתם עוד "עשה זאת בעצמך", תחום ההתמחות שלה (בעצם, אחד מתחומי ההתמחות שלה), אלא "עשה זאת בעצמך" עם טוויסט. תמיד תהיה בפוסט איזושהי תפנית עלילתית. "עשה זאת בעצמך" בגרסת הלוח שנה, "עשה זאת בעצמך" בגרסת הספר, "עשה זאת בעצמך" בגרסת המגזין, "עשה זאת בעצמך" בגרסת שיתוף הפעולה עם חברה אחרת. עכשיו הגיע תור "עשה זאת בעצמך" בגרסת "מעדניית הסדנאות".

להמשיך לקרוא